אלרגיה לחומרים נשאפים בכלבים וחתולים (אטופי)
בסוג אלרגיה זו נוצרת רגישות יתר לחלבונים החודרים לגוף בעל החיים דרך העור או מערכת הנשימה. זוהי האלרגיה השניה בשכיחותה בכלבים (אחרי אלרגיה לפרעושים) והשלישית בחתולים (אחרי אלרגיה לפרעושים ואלרגיה למזון).
בכלבים, הגזעים הרגישים לסוג אלרגיה זה כוללים את הלברדור, גולדן רטריוור, רועה גרמני, שאר פיי, ועוד. ידוע גם כי קיימת תורשתיות ולכן אם ההורים הם בעלי אלרגיה זו קיים סיכוי כי יעבירו אותה לגורים בשגר.
אטופי מופיעה בד"כ בגיל צעיר יחסית (שנה וחצי עד שלוש) אך יכולה להופיע בגיל צעיר (בעיקר בגזעים הרגישים) או מבוגר יותר (בעיקר אם יש שינוי בסביבת המגורים או שינוי משמעותי אחר בסביבה שיכול להוביל לחשיפה לאלרגנים). אלרגיה זו אינה עוברת עם הגיל.
האלרגנים הנפוצים הגורמים להופעת הסימנים כוללים אבקני פרחים, אבק, קרדית אבק הבית, עובשים, קשקשים ועוד.
סימני אלרגיה לחומרים נשאפים
הסימן הראשון והחשוב הוא גירודים, אשר מופיעים לפני הסימנים המשניים בעור .
הסימנים המשניים כוללים קרחות, אדמומיות או פציעה בעור, קשקשים, עיבוי של העור, ריח רע מן הפרווה ועוד. במקרים רבים יש זיהומים משניים של העור בחיידקים (בד"כ סטפילוקוקים) או בשמרים (מלסציה) הגורמים לדלקת עורית ומחמירים את הסימנים והגירוד.
בחלק מן המקרים תראה עונתיות בסימנים, לדוגמא אם הגורם הוא אבקני פרחים הפורחים רק בעונת שנה מסוימת. עם זאת, אם הגורם הוא אלרגן המופיע כל השנה, כגון קרדית אבק הבית, הסימנים לא יראו עונתיות. | |
בכלבים קיימים מספר מקומות גירוד אופייניים לאלרגיה זו. אלו כוללים את כפות הרגליים (ליקוק או נשיכת הכפות), פנים, בתי השחי והמפשעות. בחלק מהכלבים יראות דלקות אוזניים חוזרות. בכלבים בעלי פרווה בהירה ניתן לראות את שינוי צבע הפרווה, לדוגמא בכפות הרגליים בשל הליקוק. בחתולים, מקומות הגירוד האופייניים לאטופי כוללים את הפנים, הצוואר והאוזניים. אצלם נראה הופעת פצעונים קטנים על העור או קרחות אך לא תמיד את הגירוד (לא תמיד מתגרדים בנוכחות הבעלים ולכן לעיתים נראה קרחת אך לא את הגירוד או הליקוק שקדם לה). |
איבחון אלרגיה לחומרים נשאפים
אבחון האלרגיה מבוצע בכמה שלבים.
בשלב הראשון יש לשלול טפילים כגון דמודקס או סקביאס ולכן הווטרינר יבצע מגרדי עור. בנוסף יבוצעו משטחי מגע מן העור לזיהוי זיהום משני בשמרים או בחיידקים.
חלק חשוב באבחון האלרגיה הוא לקיחת היסטוריה ובירור זמן הופעת הסימנים (לדוגמא עונתיות מרמזת על אלרגיה זו) או הופעת סימנים דומים אצל הורי הכלב או החתול או אחים לשגר. בנוסף, ממצאים העוזרים באבחון כוללים דלקות אוזניים חוזרות, זיהוי אזורי הגירוד האופיניים ועוד.
ניתן לאבחן את הגורמים לאלרגיה ע"י מבחן עור או בדיקת דם. במבחן העור מזריקים גורמי אלרגיה שונים (אלרגנים) לתוך העור ובוחנים האם בעל החיים מגיב ביתר אליהם. בבדיקת דם, מבוצעת בדיקה לעשרות אלרגנים שונים (מבוצעת בארה"ב).
טיפול
מכיוון שבמקרים רבים קיימים מספר גורמים לאלרגיה ומכיוון שהמחלה היא כרונית חשוב לטפל במחלה במספר מישורים בכדי לנסות להבטיח הקלה בסימנים או ריפוי.
במידת האפשר, מומלץ להמנע מן הגורם לאלרגיה (לא תמיד ניתן) או לפחות להקטין את החשיפה אליו. ניתן להשתמש לעיתים בשמפו רפואי שגם עוזר בטיפול בזיהומים המשניים (בחיידקים / שמרים), מפחית את הגירוי והגירוד וכן מאפשר סילוק חלק מן האלרגנים מהפרווה של בעל החיים.
נושא חשוב נוסף הוא טיפול מסודר (לפחות כל חודש) בפרעושים זאת מכיוון שלעיתים אלרגיה לפרעושים מהווה אלרגיה נלווה למצב.
תרופות מפחיתות גירוד או מפחיתות דלקת עוזרות מאוד בטיפול והן כוללות סטרואידים, אנטי היסטמינים וחומצות שומן.
כיום, בניסיון להימנע מטיפול בסטרואידים בשל תופעות הלוואי שלהם מנסים לטפל בתרופה בשם ציקלוספורין במקרי אלרגיה זו.
הטיפול המומלץ ביותר נקרא היפו-סנסיטיזיציה בו מנסים להפחית את תגובת הגוף לגורמי האלרגיה.
בטיפול זה מזהים את גורמי האלרגיה באמצעות בדיקת דם או הבדיקה העורית בה מזריקים אלרגנים שונים. לאחר מכן הוטרינר מכין תערובת של האלרגנים וזו מוזרקת במינונים עולים לכלב או לחתול במטרה "להרגיל" את מערכת החיסון לאלרגנים בתקווה שזו לא תגיב אליהם בסופו של דבר.
אחוזי ההצלחה של שיטה זו נחשבים טובים (כ70%), מתוכם, כמחצית מן הכלבים או החתולים נרפאים לגמרי ואינם זקוקים יותר לטיפול והחצי השני מראה שיפור משמעותי באלרגיה.
טיפול זה נמשך כשנה ולעיתים לכל החיים (במרווחי זמן עולים וגדלים).
ישנם בעלים שלא מעוניינים בטיפול זה בשל עלותו (כאלפיים שקלים), עם זאת, בחישוב ארוך טווח מתברר כי טיפול זה זול יותר מטיפולים חוזרים ונשנים וביקורים רבים במרפאה הוטרינרית וכמובן עשוי לחסוך סבל רב לבעל החיים.