קטרקט בכלבים
קטרקט בכלבים
קטרקט הינה מחלה בה נגרמת עכירות של עדשת העין. הסיבה העיקרית לקטרקט היא פגיעה בסידור של הסיבים המרכיבים את עדשת העין.
חשוב מאוד להבדיל בין תהליך הזדקנות "נורמאלי" של העדשה (מצב הנקראnuclear sclerosis ) הקיים בכלבים מבוגרים ופגיעתו בראיה קלה יחסית לבין קטרקט אמיתי בו נגרמת פגיעה בסידור הסיבים של העדשה. האבחנה בין השניים תיעשה על ידי וטרינר תוך שימוש בציוד המאפשר הסתכלות קרובה על כל חלקי העין ובעיקר העדשה.
גורמי קטרקט בכלב
- פגיעה טראומטית בעין – פגיעה ישירות בעדשה (הפוגעת בסידור הסיבים המרכיבים את העדשה) או פגיעה אשר גורמת לדלקת בעין (אובאיטיס) המונעת אספקה של חומרים החיוניים לעדשה.
- סכרת – קטרקט הינו אחד הסיבוכים הנפוצים של מחלת הסכרת בכלבים (נדיר בחתולים).
- משני למחלת ניוון רשתית העין
- משני לאובאיטיס – דלקת תוך עינית הפוגעת באספקת נוטריאנטים לעדשה.
- גלאוקומה – מחלה הגורמת ללחץ גבוה בתוך העין אשר יכול לעוות את סיבי העדשה.
- רעלים שונים / קרינה
- תורשתי – זהו הגורם הנפוץ ביותר בכלבים לקטרקט (בניגוד לבני אדם בהם גיל מבוגר הוא הגורם). ידוע על תורשתיות של קטרקט בגזעי כלבים רבים (לברדור, רועה גרמני, רטריברים שונים). קטרקט תורשתי יכול להיות מולד או להופיע מאוחר יותר במהלך החיים.
סוגי קטרקט
קטרקט בכלבים ניתן לסיווג לפי מיקומו בעדשת העין (בצדדים או במרכז, מתחת לקפסולת העדשה וכו'). הסיווג החשוב ביותר של קטרקט בכלבים הוא לפי דרגת "הבשלות" שלו:
- קטרקט התחלתי – קטרקט בו נראים שינויים קלים וממוקדים בעדשה. במצב זה אין כמעט פגיעה בראיה.
- קטרקט בלתי בשל – בסוג קטרקט זה המוקדים הראשונים התרחבו ונראית מעורבות או עכירות של מרבית העדשה. בשלב זה הכלב מסוגל לראות אך קיימת פגיעה באיכות הראיה. לא תמיד ישימו לב הבעלים לפגיעה בראיה מאחר והכלב מסתדר כמעט כרגיל.
- קטרקט בשל – בשלב זה העדשה הינה אטומה ואינה מאפשרת ראיה. אם הקטרקט קיים בשתי העיניים הכלב למעשה עיוור.
- קטרקט סופר בשל – בשלב זה החלבונים המרכיבים את עדשת העין דולפים מן הקפסולה המרכיבה את העדשה. חלבונים אלו מהווים למעשה חומר זר ולכן גורמים לתגובה דלקתית בתוך העין. לעיתים רואים בשלב זה סימני כאב (מצמוץ, גירוד של העין) או דימוע יתר.
טיפול בקטרקט
במידה ומדובר בקטרקט תורשתי בכלבים צעירים קיים סיכוי כי הוא ייספג בעצמו ללא טיפול. במקרה זה עדיין נוצרת דלקת בעין בשל דליפת החלבונים המרכיבים את העדשה אך בדרך כלל אין צורך בניתוח.
במידה ומדובר בקטרקט המוגבל למרכז העדשה ניתן לשקול שימוש בתרופות המרחיבות את האישון ומאפשרות ראיה מסביב למרכז העדשה העכור.
זהו אינו טיפול מומלץ לטווח הארוך בשל תופעות לוואי אך הוא יכול להיות יעיל לדוגמא בגורים עד לזמן בו הקטרקט ייספג.
לצערנו לא קיימת עדיין תרופה אשר תגרום לספיגת קטרקט או ריפויו. לכן הטיפול הדפיניטיבי במחלה הוא ניתוח.
חשוב, לפני ניתוח קטרקט מומלץ לבצע בדיקה לתפקוד רשתית העין. במידה והרשתית אינה תקינה אין כל תועלת בניתוח מאחר וגם לאחר הסרת העדשה העכורה הכלב לא יוכל לראות.
קיימים מספר סוגי ניתוחים, אתם מוזמנים לשאול את הוטרינרים שלנו לגבי סוג הניתוח המתאים לכלבכם.
באיזה שלב מומלץ לבצע את הניתוח?
בעיקרון, ככל שמנתחים מוקדם יותר סיבוכי הניתוח קטנים יותר. עם זאת, מרבית הוטרינרים לא ימליצו על ניתוח עד להגעה למצב בו הקטרקט הינו בשל והכלב למעשה כבר עיוור (למעשה הגעה למצב בו "אין מה להפסיד" וגם אם הניתוח לא יצליח לא נעבור למצב בו הפכנו כלב רואה, לעיוור).
אחוזי הצלחה של ניתוח קטרקט בכלבים עומדים על כ~90%.
חשוב להבין כי אחרי הניתוח יש לטפל בעין בטיפות ועל הכלב לחבוש קולר אליזבטני. במידה ומדובר בכלב אנרגטי מאוד או אגרסיבי שלא יאפשר את הטיפול שלאחר הניתוח יש לשקול יחד עם הוטרינר את סיכויי ההצלחה והאם כדאי לנתחו.
האם כדאי לנתח אם הכלב זקן?
במידה ובדיקות לפני הרדמה תקינות אין כל מניעה לנתח וגיל הכלב לא משפיע על אחוזי ההצלחה של הניתוח. אני בטוח שכולנו היינו רוצים שיחזירו לנו את הראיה ולכן הניתוח שווה את הסיכון.