קרדיומיופטיה היפרטרופית בחתולים

שמה הלועזי של המחלה הוא Hypertrophic Cardiomyopathy) HCM) וזוהי מחלת הלב הנפוצה בחתולים. במחלה נוצר עיבוי של דופן הלב על חשבון החלל הפנימי של חדר שמאל.

חדר שמאל הוא האחראי על הזרמת הדם לאבי העורקים וממנו אל שאר אברי הגוף. כאשר דופן החדר מתעבה הדבר אינו מאפשר לחדר שמאל להתמלא בדם ולכן נוצר עומס על העלייה אשר אמורה להתנקז אל החדר. הלחץ גורם לעליה לגדול בכדי שתוכל להכיל את הנפח הרב של הדם. כאשר העלייה אינה מסוגלת להכיל את כמות הדם הגדולה הלחץ חוזר עוד לאחור, ונוצר גודש בורידי הריאה אשר אמורים להתנקז לעליה השמאלית.

כאשר הגודש בורידי הריאה מחמיר, הורידים דולפים אל תוך הריאות ונוצרת "בצקת ריאות".  במצב זה, הריאות למעשה מתמלאות נוזל ואינן מאפשרות חילוף גזים ונשימה תקינה.

מלבד בצקת ריאות לעיתים הורידים דולפים גם לחלל בית החזה וגם הוא מתמלא בנוזל. כאשר כמות הנוזלים בבית החזה גדולה, הם אינם מאפשרים לריאות להתנפח ולהתמלא באוויר בזמן השאיפה ולכן גם במצב זה נוצרים קשיי נשימה קשים.

מחלת הלב המתוארת יכולה לפגוע בחתולים בכל גיל. בניגוד לבני אדם בהם מחלות הלב מופיעות בגיל מבוגר, המחלה בחתולים בדרך כלל מופיעה בגיל ביניים (6-7 שנים) ומקרים רבים מופיעים כבר החל מגיל שנה.

נראה כי המחלה פוגעת יותר בזכרים מאשר בנקבות.

בדרך כלל יבחינו הבעלים במחלה רק כאשר החתול מגיע למצב של אי ספיקת לב.

הסימן הנפוץ ביותר הוא קשיי נשימה, נשימה מהירה או נשימה בפה פתוח.

בבדיקה באמצעות סטטוסקופ על ידי וטרינר תישמע בדרך כלל אוושה לבבית ("רשרוש") ולעיתים נשמעים קולות המלמדים על נוזלים בבית החזה או בריאות.

המחלה מאובחנת על ידי הוטרינר באמצעות זיהוי איוושה לבבית, הקשבה לבית החזה והדמיה.

אמצעי הדמיה ראשון בו ישתמש הוטרינר הוא צילומי רנטגן בכדי להעריך את גודל הלב (בעיקר לחפש ממצאים המלמדים על הגדלה של עליה שמאל או מראה אופייני של הלב המתאים למחלה). הצילומים גם יאפשרו לוטרינר להעריך את חומרת בצקת הריאות או כמות הנוזלים שהצטברו בבית החזה.

לאחר החשד במחלה מומלץ לבצע "אקו לב" על ידי וטרינר קרדיולוג. על ידי "אקו לב" ניתן לבחון את הגדלת עליה שמאל והתעבות החלק הפנימי של חדר שמאל. באמצעות מדידות שונות במהלך הבדיקה ניתן גם להעריך את חומרת המחלה.

הטיפול הראשוני והחשוב ביותר הוא מתן משתנים בכדי להאיץ את קצב פינוי הנוזלים מן הריאות או בית החזה.

במקרה ויש הצטברות רבה של נוזלים בתוך בית החזה הוטרינר ישאב אותם בכדי לאפשר לריאות להתנפח כראוי בזמן השאיפה.

טיפול מסייע נוסף הוא מתן חמצן לחתול על ידי צינור המוחדר לאפו או סגירתו בכלוב מועשר בחמצן.

במידה והחתול עדיין ערני וקשיי הנשימה אינם קשים מאוד יינתנו גם תרופות לפה אשר עוזרות בהפחתת העומס על הלב (תרופות כגון אנלפריל או בנזפריל).

חשוב להבין, כי טיפול במצב של כשל לב דורש אשפוז וניטור צמוד של החתול. לכן במרבית המקרים מומלץ לאשפז את החתול בבית חולים וטרינרי ולא מרפאה וטרינרית רגילה.

לעיתים יש צורך בהנשמה של החתול עד לשיפור במצב בצקת הריאות (עד שהמשתנים עושים את עבודתם ומפנים את הנוזלים).

במידה ומצבו של החתול מתייצב ידרש טיפול לשארית חייו בתרופות כגון אנלפריל ומשתנים (כגון פוסיד). סוג התרופות ותדירות לקיחתן נקבע במרבית המקרים על ידי קרדיולוג וטרינרי.

סיבוך אפשרי של המחלה הוא יצירת קרישים בכלי הדם. על סיבוך זה וכיצד ניתן למונעו יש לשוחח עם הקרדילוג המטפל.