תולעת הפארק בכלבים

תולעת הפארק בכלבים – ספירוצרקה לופי (Spirocerca lupi)

תולעת הפארק הינה מחלה קשה, ולעיתים קטלנית, הנגרמת ע"י תולעת בשם ספירוצרקה לופי (Spirocerca lupi). מרכז הארץ הוא האזור הנגוע ביותר בתולעת הפארק אך קיימים כבר דיווחים על מקרים בירושלים ובצפון הארץ (חיפה והקריות).

מחזור החיים של התולעת:

מקור תולעת הפארק הוא בחיפושית זבל (sellatus Onthophagus) הניזונה מצואת כלבים. כלב הבולע את חיפושית הזבל מכניס לתוכו את לרוות תולעת הפארק אשר חיות בגוף החיפושית (לרוות הינן הצורה הצעירה של התולעת).
לאחר שהכלב בולע חיפושית זבל נגועה, הלרוות משתחררות בקיבתו. לאחר מכן הן נודדות, באמצעות כלי הדם, מקיבתו של הכלב, דרך אבי העורקים, אל הוושט.
כאשר תולעת הפארק הבוגרת מגיעה לוושט היא יוצרת "גְרַנוּלומה" (אזור מוגן מפני מערכת החיסון של הגוף בו היא חיה ומזדווגת). את ביציה היא מטילה אל תוך הוושט והן מופרשות בצואת הכלב. את הביצים בולעת חיפושית הזבל וכך מתחיל מחדש מחזור החיים של התולעת.

סימני המחלה הנגרמת ע"י תולעת הפארק:

הסימן העיקרי הוא פליטת מזון לא מעוכל, בד"כ זמן קצר לאחר האכילה. סימנים נוספים הם אובדן משקל, הקאות, שלשול דמי או כהה, ריור וצליעות.
בתהליך שלא ברור עדיין לרפואה הוטרינרית, לעיתים הופכות הגרנולומות של תולעת הפארק לגידול סרטני ממאיר בוושט.
במקרים נדירים יחסית, התולעת "טועה" בתהליך הנדידה ובמקום להגיע לוושט היא מגיעה לאיזורים נוספים כמו הכליות, העור או אפילו חוט השדרה (ואז יכולה לגרום לשיתוק).

במקרים רבים אין סימני מחלה עד שלב מתקדם יחסית בו יש מספר גרנולומות או גידול בוושט.
כמו כן, לעיתים אין כל סימני מחלה ונגרם מוות פתאומי של הכלב, בשל קרע באבי העורקים אשר נוצר בשל נדידת לרוות התולעת.

אבחון המחלה:

לאחר שמתעורר חשד לקיומה של תולעת הפארק בשל סימני המחלה יבצע הוטרינר צילום רנטגן של בית החזה. בצילום רנטגן נראה מבנה אופייני המעלה את החשד לקיום תולעת הפארק. לעיתים גם קיימים ממצאים מחשידים נוספים כגון הסתיידות בדופן אבי העורקים או יצירת גשר בין חוליות עמוד השדרה.חשוב להבין כי גם אין ממצאים פתולוגים בצילום לא ניתן לשלול הדבקה בתולעת הפארק!

בכדי לאשר את האבחנה ניתן לבצע בדיקת צואה לקיום ביצי התולעת. במידה וביצים נמצאות הרי זהו אישור לחשד להדבקה בתולעת הפארק. לעיתים נדרשות מספר בדיקות צואה עוקבות למציאת ביצי התולעת מאחר והפרשת הביצים אינה רציפה.
במידה ולא נראות ביצים ההמלצה היא על ביצוע אנדוסקופיה, פרוצדורה בה מכניסים סיב אופטי עם מצלמה לוושט הכלב. בבדיקה זו ניתן לראות האם קיימת עדות לגרנולומות אשר נגרמו בשל תולעת הפארק או אף לקיומו של גידול ממאיר. במידת הצורך ניתן לקחת ביופסיה בכדי לאשר חשד לגידול ממאיר.
במקרים נדירים הדרך היחידה לאבחון היא בדיקת סי טי של בית החזה.

טיפול במחלה:

במידה ועולה חשד לקיום גרנולומות של תולעת הפארק בוושט הכלב, הטיפול הוא בזריקות דורמקטין (או איברמקטין) כל שבועיים, למשך שישה טיפולים לפחות. לאחר סיום הטיפול מומלץ לחזור על בדיקת אנדוסקופיה בכדי לוודא שאכן הגרנולומות נעלמו.
במידה וקיים כבר גידול, אשר לא שלח גרורות, ניתן לשקול ניתוח הסרה שלו. עם זאת, מדובר בניתוח מורכב מאוד והתחזית להחלמה אינה טובה.

מניעת תולעת הפארק:

למרבה הצער לא קיים חיסון נגד תולעת הפארק או טיפול אשר מונע ב-100% את ההדבקה והמחלה הנגרמת ע"י תולעת הפארק.
מומלץ לתת זריקת דורמקטין כל חודשיים – שלושה. חומר זה הורג את תולעת הפארק (באם קיימת הדבקה) והוא הוכח כמפחית את רמת ההדבקה. עם זאת, הזריקה אינה מחסנת את הכלב או מונעת הדבקה לטווח הארוך.
חיסרון עיקרי של הזריקה שהיא יכולה לגרום לסימני פגיעה במערכת העצבים בכלבים רגישים (בעיקר בגזעי קולי, שלטי וגזעי רועים אחרים).