תת פעילות בלוטת התריס – היפותירואידיזם

בלוטת התריס הינה בלוטה המפרישה הורמון בשם תירוקסין ונמצאת באזור הצוואר, צמוד לקנה הנשימה. שמה הלטיני של הבלוטה הינו תירואיד ולכן תת פעילות של הבלוטה נקרא גם היפו תירואידיזם.
הורמון התירוקסין משמש לוויסות חילוף החומרים של הגוף (ייצור וניוד של שומנים וכולסטרול, בקרה על צריכת חמצן ברקמות הגוף, השפעה על כיווציות וקצב הלב, התפתחות השלד ועוד)במחלה נגרמת ירידה בפעילות בלוטת התריס (תירואיד) בכלבים ובעקבות כך ירידה בהפרשת הורמון התירוקסין. תת פעילות של בלוטת התריס נחשבת מחלה נפוצה יחסית בכלבים. הגיל הממוצע לפגיעה הוא כשבע שנים. גזעי כלבים רגישים כוללים גולדן רטריבר, לברדור, דוברמן, קוקר ספנייל, סטר אירי ועוד.
יתכנו מקרים של תת פעילות מולדת של הבלוטה אך אלו יותר נדירים מהמצב המתרחש בגיל מבוגר.

מרבית המקרים של תת פעילות בלוטת התריס נגרמים בשל פגיעה והרס של בלוטת התריס על רקע אימוני (מצב בו הגוף למעשה פוגע בתאי בלוטת התריס) או ניוון של תאי הבלוטה.

מקרים נדירים הגורמים לתת פעילות של בלוטת התריס הם חוסר הורמון ה-TSH המגיע מן בלוטת ההיפופיזה (בשל פגיעה בבלוטה או בשל תרופות שונות).

סימנים נוספים הם פגיעה בפעילות הלב וירידה בפוריות, בעיקר בכלבות (לא מתייחמות / מפילות לאחר זיווג). סימנים נדירים נוספים אך חשובים ביותר הם פגיעה במערכת העצבים, בעיקר סימני מצב הנקרא נוירופתיה פריפרית הגורמת לחולשה כללית, הליכה בחוסר שיווי משקל וירידה ברפלקסים.

האבחון מתבצע ע"י בדיקות דם.
בספירת דם בד"כ נמצא אנמיה. בביוכימיה של הדם נמצא כמות גבוהה של כולסטרול ועליה במדדי כבד ושריר.לאחר שמתעורר חשד למחלה באמצעות הבדיקות הראשוניות ניתן לבצע בדיקה ספציפית של ההורמונים העוזרים בזיהוי המחלה.
הבדיקה הראשונה היא של הורמון התירוקסין (שמו המקוצר T4) אשר אמור להיות מופרש מבלוטת התריס. רמה נמוכה שלו מחשידה למחלה (רמה נורמאלית שלו שוללת קיום של המחלה כמעט לחלוטין). לאחר מכן נבדקת רמת הורמון הTSH  אשר בכלב נורמאלי גורם להפרשת תירוקסין מבלוטת התריס. במצב של המחלה בד"כ רמתו של ההורמון גבוהה מהרגיל מכיוון שהגוף מפריש אותו בייתר בניסיון לגרום לבלוטת התריס להפריש בכל זאת את הורמון התירוקסין.

חשוב להבין כי בכלבים אשר מקבלים תרופות מסוימות כגון סטרואידים, משתנים או תרופות כנגד עוויתות (כגון פנוברביטל) או בכלבים בעלי מחלה כללית כלשהי רמת ההורמון T4 המופרש מבלוטת התריס תהיה נמוכה ולכן לא ניתן לבדוק תת פעילות של הבלוטה בהם.

הטיפול הוא פשוט וכולל מתן טבליות המכילות את הורמון T4 אשר לא מיוצר בגוף בשל המחלה.
לאחר מספר שבועות בודקים באמצעות בדיקת דם את רמת ההורמון בגוף הכלב בכדי לבחון  האם המינון שניתן אכן מספק.
במקביל אמורים לראות שיפור במצב העור של הכלב ובמצב הכללי שלו (ירידה במשקל, צמיחת שיער וכו').מרבית הכלבים מגיבים היטב לטיפול ואיכות חייהם חוזרת לרמה קודם התפרצות המחלה.