דמודקס בכלבים (Demodex canis)
דמודקס הינה סוג של אקרית החיה בזקיקי השיער של כלבים. ניתן למצוא את האקרית באופן נורמאלי על עורם של מרבית הכלבים (הגורים מקבלים את האקריות מהאם בימים הראשונים לאחר ההמלטה).
מחלה קלינית (עם סימנים) מתחילה כאשר יש התרבות ביתר של האקריות בזקיקי השיער.
המחלה נפוצה בבעלי חיים בהם מערכת החיסון אינה פועלת באופן תקין ולכן נפוצה בכלבים צעירים בהם מערכת החיסון עדיין לא התפתחה באופן מלא או בכלבים בוגרים בשל פגיעה במערכת החיסון (בשל תרופות כגון סטרואידים, מצבי סטרס או מחלות שונות כגון יתר פעילות בלוטת האדרנל).
ידוע כי קיימת רגישות יתר למחלה בכלבים גזעיים (לעומת מעורבים). הגזעים הרגישים יותר הם: פאג, שאר-פיי, דוברמן, בולדוג אנגלי, דני ענק, פיטבול ועוד.
סימני דמודקס בכלב
קרחות
אדמומיות
קשקשים
הפרשות על פני העור
גירודים (לעיתים עד מצב של פציעה עצמית)
דמודקס תחת מיקרוסקופ
דמודקס במיקרוסקופ, הגדלה X400
מקומות אופייניים לנגיעות הם מסביב לעיניים ("סימן המשקפיים"), ליד הפה ועל הגפיים.
אם המחלה לא מטופלת ומחמירה, נגרמים עיבוי והשחרה של העור, גירודים קשים ודלקת עורית מפושטת.
כיצד מאבחנים דמודקס בכלבים?
בשלב הראשון הווטרינר יחקור האם היו מקרים קודמים של דמודקס בקרב הורי הכלב או גורים אחרים לשגר.
לאחר זיהוי הסימנים שתוארו, הוטרינר יבצע "מגרדי עור" – גירוד העור עם סכין במטרה לחפש את הטפיל. את התוצר של המגרד יבחן הוטרינר מתחת למיקרוסקופ לחיפוש הטפיל, צורות צעירות שלו או ביצים. בדיקה נוספת שלעיתים נדרשת היא דגימה של שיער מאזורים פגועים.
בסרטון המצורף ניתן לראות כיצד נראה טפיל הדמודקס מתחת למיקרוסקופ.
כפי שהוזכר, בכל מקרה של דמודקס בכלב בוגר יש צורך בביצוע בדיקות דם מלאות בכדי לנסות למצוא את הסיבה לפגיעה במערכת החיסון שגרמה להתפרצות המחלה. לעיתים גם מצבים "נורמאליים" כגון ייחום או הריון בכלבה יכולים לגרום להתפרצות דמודקס.
טיפול בדמודקס
בכלבים צעירים, עם אזור נגוע יחיד, ניתן להמתין עם הטיפול מאחר וחלק מן המקרים יכול לעבור בעצמו עם התבגרות הכלב. אם מדובר במספר אזורים או אזור נרחב נגוע יש לטפל.
המלצת חלק מן הווטרינרים היא על טיפול כלל גופי בחפיפות או שטיפות, פעם עד פעמיים בשבוע עם שמפו מיוחד המכיל חומר הקוטל את האקריות (אמיטרז).
מרבית הוטרינרים יעדיפו שימוש בחומר הניתן בזריקה או בסירופ (איברמקטין / דורמקטין) הניתן כל יום / פעם בשבוע (כתלות בחומר). לעיתים נדרש טיפול של מספר שבועות!
הטיפול מופסק רק לאחר לקיחת שתי בדיקות עוקבות בהן לא נראתה עדות לטפיל.
בחלק מן המקרים יש צורך במתן אנטיביוטיקה בשל דלקת עור בשל זיהום חיידקי משני.
במצב בו אובחנה נגיעות בדמודקס בכלב בוגר, יש לטפל במחלה הראשונית שגרמה להתפרצות הדמודקס או להפסיק תרופות החשודות כגורמות (כגון סטרואידים).
מומלץ שלא להרביע כלב שהיה נגוע בדמודקס מכיוון שהוכח שהרגישות עוברת בתורשה.