איבוד פרווה בחתול – בעיה נפשית או אלרגיה?
פלייק הוא חתול זכר שאינו יוצא מביתו אך בעל גישה למרפסת נרחבת. בעליו הבחינו כי הוא מתלקק באופן חריג ובעורו נראו קרחות משמעותיות שהחלו חצי שנה קודם.
במקביל להתקרחויות ולליקוק חלו שני דברים משמעותיים בחייו לפני כחצי שנה, הוא ובעליו עברו דירה ובנוסף התווסף תינוק למשפחה.
בשל השינוי הדרמטי בחייו של פלייק, שחל במקביל לממצאים העוריים, הוא אובחן על ידי הוטרינר המטפל באותה תקופה, כסובל מ"התקרחות פסיכוגנית" (psychogenic alopecia).
זוהי למעשה מעין הפרעה קומפולסיבית אובססיבית הידועה בחתולים הגורמת להם לניקוי עצמי ביתר (over grooming). המחלה מתחילה במרבית המקרים בשל אירוע סטרס כגון מעבר דירה או שינוי משמעותי אחר באורח החיים שלהם. במקרה שלנו מעבר הדירה בשילוב התינוק החדש במשפחה, יכלו להוות טריגר להתפתחות הפרעה זו.
מאחר ומצבו של פלייק החמיר עם הזמן שחלף, הוזמן וטרינר המרפאה הניידת, לביקור בית לבחון כיצד ניתן לטפל ולעזור לו.
כפי שניתן לראות בתמונות, בבדיקה נמצאו התקרחויות משמעותיות בפלג הגוף התחתון של פלייק וברגליים. בנוסף נראו שינויים קטנים נוספים כמו גבשושיות עוריות קטנות ומה שנראה כפצעי גירוד על אפרכסות האוזניים.
שימו לב בתמונה לחוסר הפרווה הכמעט מוחלט בבטן ועל הרגליים:

בכדי לאשר אבחנה של התקרחות פסיכוגנית בחתולים יש לשלול את כל הגורמים האחרים שיכולים להוביל להתקרחות. בשלב זה בוצע תשאול מעמיק של הבעלים של פלייק בכדי להבין את המצב לאשורו ונשללו אפשרויות של מחלות עור בבני הבית אשר יכלו להיות מועברות מן החתול (הדבר המקטין אפשרות של טפילים מסוימים כגון סקביאס או פטריות עור של חתולים).
בשלב הבא נלקחו מגרדי עור ודגימות מעורו ומפרוותו של פלייק ונשללו דלקות עור חיידקיות, פטריות וטפילי עור (מרבית הבדיקות בוצעו במקום במהלך ביקור הבית וחלקן נשלח למעבדה חיצונית).
לאחר שלילת מרבית האפשרויות נותרנו למעשה עם שתי אבחנות מבדלות עיקריות היכולות לגרום למצב החתול – הראשונה הייתה התקרחות פסיכוגנית והשניה אלרגיה הגורמת לגירוד ובעקבותיה ליקוק עצמי שהוביל לקרחות. מכיוון שבבדיקה נמצאו סימני פגיעה עורית וגבשושיות עוריות נראה כי במקרה הנוכחי אלרגיה היא הגורם למצבו של פלייק ולאו דווקא מצב פסיכולוגי בעייתי.
בשל כך היה צורך לנסות לבחון מהו הגורם האלרגני ובמקביל לנסות להקל על סימני הגירוד לבחון האם מצבו יוטב בשל כך.
בשלב זה התייעצנו עם וטרינר מומחה בתחום הדרמטולוגיה שעזר בייעוץ לגבי הטיפול בחתול. פלייק קיבל זריקת סטרואידים ארוכת טווח ובמקביל התחלנו לנסות לטפל בגורמי אלרגיה אפשריים. הבעלים של פלייק התחילו טיפול מסודר כנגד פרעושים ובמקביל התחילו במתן מזון היפואלרגני למקרה ומדובר באלרגיה למזון.
לאחר זמן קצר כבר נראה שיפור במצבו של החתול, הפרווה החלה לצמוח ונראה כי הליקוק העצמי פחת באופן משמעותי.
לאחר כחודש וחצי מתחילת הטיפול' ולאחר שהמצב כבר הוטב בצורה משמעותית חזר החתול להתגרד ולהתלקק. בבדיקה מול הבעלים התברר כי הם לא עקבו באדיקות אחר פרוטוקול הטיפול שכלל מניעת פרעושים ומתן מזון ההיפולארגני בלבד (ללא כל תוספת אחרת!). בשלב זה פלייק קיבל טיפול חוזר בסטרואידים בכדי להקל על הגירוד והטיפול הקודם נמשך.
במשך הזמן נראה כי פלייק נראה ומרגיש טוב הרבה יותר, הפרווה צמחה בצורה מלאה והליקוק המתמיד חלף. בתמונות לאחר כחודשיים של טיפול אשר נשלחו אלינו ע"י הבעלים ניתן לראות את צמיחת השיער על הרגליים והבטן שהיו קרחים מפרווה כמעט לחלוטין.


הטיפול באלרגיה הוא לכל החיים, פלייק ממשיך לקבל את המזון ההיפואלרגני ובמקביל להיות מטופל בצורה מסודרת כנגד הפרעושים. הגורם המדויק לאלרגיה מעולם לא אובחן. במקרה הזה ככל הנראה מדובר באלרגיה משולבת ברמות שונות למזון ולפרעושים ולכן הטיפול המשולב עובד בצורה יפה.
מתן המזון המיוחד והטיפול בפרעושים אינו מטפל באלרגיה עצמה אלא פשוט מונע ממנה להופיע ומאפשר לחתול להמשיך בחייו בשמחה יחד עם בעליו.